חיוב עו"ד בתשלום שכ"ט מומחה למרות שזמן אותו לעדות בשם לקוחו

1.      1.      התובע הנו מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים.

הנתבע הנו עורך דין, בעליו של משרד עורכי דין.

התובע הכין חוות דעת אודות מסמכים הנוגעים לתיק שבו טיפל הנתבע. בעקבות הכנת אותה חוות דעת הוזמן התובע להעיד בבית המשפט.

תשלום בסך 4,364 ש"ח עבור הכנת חוות הדעת שולם לתובע, אולם תשלום נוסף בסך 2,950 ש"ח עבור מתן עדות בבית המשפט לא שולם.

לטענת התובע, הנתבע הזמין אצלו את העבודה ואף הזמין אותו לבית המשפט, ולכן עליו לשלם לו את שכר הטרחה. התובע הציג את מכתבו של הנתבע אליו, אשר מזמין אותו להופיע בבית המשפט בתאריך 20.11.03.

2.    2.    הנתבע אינו מכחיש כי התובע הכין את חוות הדעת כנטען ואף העיד בבית המשפט, אלא שלטענתו, הזמנת העבודה היתה של הלקוח, ולא שלו, וסוכם כי שכר הטרחה ישולם ישירות על ידי הלקוח.

הנתבע מדגיש כי הבהיר לתובע מספר פעמים כי הזמנתו למתן חוות דעת אינה כוללת בתוכה התחייבות שלו (של הנתבע) לשלם את שכרו של התובע וכי יהיה עליו לדאוג לקבלת התשלום מהלקוח באופן ישיר.

התובע מכחיש דברים אלה של הנתבע. לפי עדותו הוא היה בקשר עם משרדו של הנתבע, ולא עם הלקוח וגם את שכר הטרחה שהוא קיבל, הוא קיבל באמצעות משרדו של הנתבע. התובע אף העיד כי כאשר נפגש עם הנתבע בבית המשפט, הוא שוחח עמו על החוב והנתבע אמר כי כאשר יתקבלו כספים בתביעה של הלקוח, הוא ישלם את שכר הטרחה ואם לא יתקבלו כספים, הוא ישלם את החוב בעצמו.

התובע הציג תרשומת שערך לעצמו, ביומנו, לאחר אותה פגישה עם הנתבע.

3. 3.       הנתבע מודה כי את שכר הטרחה בגין חוות הדעת הוא זה שהעביר לתובע, אולם הוא מוסיף כי מדובר בכספים של הלקוח אשר הוחזקו על ידו בנאמנות. הנתבע אף מודה הוא שלח לתובע את ההזמנה להתייצב לדיון, אך הוא מסביר כי מדובר במכתב טכני, המודיע לו על הדיון.

4.      4.      בעבר, הוסדרה אחריותו של עו"ד המזמין חוות דעת מומחה עבור לקוחו בכלל 29 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 אשר קבע כי:

"עורך דין המזמין שירות למען לקוחו, יהא אחראי כלפי נותן השרות לסילוק שכרו והוצאותיו, אלא אם היתנה עם נותן השרות במפורש אחרת".

כלל 29 בוטל מיום 19.5.1999 על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין אולם עדיין לא פג טעמו של הרציונל שעמד בבסיס כלל 29 וגם לאחר ביטולו אימצה ועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין את דעתו של ד"ר גבריאל קלינג בספרו "אתיקה בעריכת דין" ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד, 2001, 99, ולפיה "...ספק אם ביטול הכלל שינה מאחריותו האתית של עורך הדין לשלם תמורת שירותים שהזמין בלי לציין בפני נותן השירות, כי הלקוח הוא שאחראי לתשלום" (ראו לעניין זה את בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז, עו"ד נ' אילן פרוינד, תק-מח 2006(4) 5378 (2006).

5.      5.      מבלי להיכנס למחלוקת בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה בגין עריכת חוות הדעת, אשר שולם בסופו של דבר באמצעות הנתבע מכספים של הלקוח, אשר הוחזקו על ידו בנאמנות, אני מקבלת את טענת התובע לפיה משהזמין הנתבע את התובע לתת עדות בבית המשפט, היה על הנתבע להבטיח את שכרו של התובע בגין מתן העדות, או להבהיר לתובע כי עליו לגבות שכ"ט זה ישירות מהלקוח, במיוחד כאשר הנתבע והוא בלבד היה ער לכך שמדובר בלקוח בעייתי. לו היה מבהיר הנתבע לתובע כי את שכר הטרחה על הלקוח לשלם וכי הנתבע עצמו אינו אחראי לתשלום, יכול היה התובע לפעול על מנת להבטיח את תשלום שכרו, קודם להגעתו למתן עדות.

לנסיבות חריגות, בהן נפסק כי יש לחייב עורך דין לשאת בשכר טרחת מומחה בית המשפט ראו את פרשת דורון רז הנ"ל.

התרשומת שערך לעצמו התובע ביום 22.10.04 אודות התחייבות הנתבע לשלם לו את שכר הטרחה באופן אישי, אם הלקוח לא ישלמו, תומכת בעדות התובע לפיה לא נאמר לו כי הלקוח הוא שישלם את שכר הטרחה.

6.      6.      אני מקבלת, אפוא, את התביעה.

7.      7.      הנתבע ישלם לתובע 2,950 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.3.07.

8.      8.      בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.